פסק-דין בתיק ע"א 9127/06

1.       האם עשויה המערערת ("קרנית") לחוב בפיצויים כאשר הכלי הפוגע אינו "רכב מנועי", כמשמעותו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן - "חוק הפיצויים")? בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) השיב על שאלה זו בחיוב וחייב את המערערת לשלם למשיב 1 (להלן - "המשיב") סך של כ- 483,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, סכומים שהמשיב שילם וישלם לעזבון המנוח מוסטפא עזיז (להלן - "המנוח"). מכאן הערעור.

רקע עובדתי

2.       ביום 2/1/91, באתר בניה בבאר יעקב, עסק המנוח בחפירת תעלה והנחת צינורות ביוב. בשלב מסויים נכנס לתעלה. או אז התמוטט דופן התעלה והמנוח נקבר תחת ערימות החול. לאחר שנסיונות לחלצו באמצעים ידניים לא עלו יפה, הורה קצין משטרה לאדם, שזהותו נותרה עלומה, לנסות לחלצו באמצעות מחפרון שהיה במקום. המחפרון החל בעבודתו. כעבור זמן קצר נחשף המנוח בתוך התעלה ללא רוח חיים כאשר כיפת גולגולתו מנותקת מראשו.

3.       התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" והמשיב שילם לתלויי המנוח גימלת תלויים. עילת תביעתו של המשיב נגד המערערת בבית משפט קמא התבססה על זכות השיבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ועל הסכם שנחתם בין הצדדים, המקנה למשיב - בכל מקרה שבו מדובר בתאונת עבודה שהיא גם "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים -  זכות שיבוב כלפי חברת הביטוח שבה בוטח הרכב הפוגע ולחילופין, כלפי המערערת. כנתבעת נוספת צורפה תחילה המשיבה 2 ואולם, טרם הגשת הסיכומים נדחתה בהסכמה התביעה נגדה ולא נותרה אלא התביעה נגד המערערת. לא הייתה מחלוקת באשר לסכומים ששילם וישלם המשיב לתלויי המנוח והשאלה היחידה שעמדה להכרעה היא שאלת חבותה של המערערת. יוער בהקשר זה, כי הן בבית משפט קמא והן בדיון לפנינו לא הייתה מחלוקת על כך, שההסכם שבין הצדדים אינו מוסיף על חבותה של המערערת, כפי שזו מוגדרת בחוק הפיצויים.

המסגרת הנורמטיבית

4.         כדי להקל על הבנת פסק דינו של בית משפט קמא, נסקור תחילה את הוראות החוק הצריכות לעניין.

"תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים בזו הלשון:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

            כפי שניתן לראות, הגדרה זו מורכבת מהגדרה בסיסית ("מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"), שבצדה שלוש חזקות חלוטות מרבות (הפותחות במילה "גם") וחזקה חלוטה ממעטת אחת (הפותחת במילה "ואולם"). בית משפט קמא ציין אל נכון, כי מבנה זה מתווה אף את סדר הבדיקה האם האירוע מהווה "תאונת דרכים". תחילה יש לבדוק אם מתקיימת ההגדרה הבסיסית, ורק אם אפשרות זו נשללת, יש לעבור ולבחון את שאלת קיומן של החזקות המרבות. ראו לעניין זה: ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח', פ"ד נח(1) 337, 340-341).

"רכב" ו"רכב מנועי" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הפיצויים כך:

רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות.

            יושם לב, כי אף הגדרה זו מורכבת מהגדרה בסיסית, מארבעה מצבי ריבוי ("לרבות") ומשלושה מצבי מיעוט ("למעט").

פסק דינו של בית משפט קמא

5.         בית משפט קמא בחן תחילה את השאלה, האם מהווה האירוע "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים. לאחר בחינת ההגדרות הבסיסיות של המונחים "תאונת דרכים" ו"רכב" הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי "המחפרון איננו נופל לגדר הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, על חלופותיה, ומשכך איננו עומד בהגדרה הבסיסית של 'תאונת דרכים'". קביעה זו של בית המשפט נעשתה לאחר ניתוח מעמיק של כל אחת מהחלופות של הגדרת "רכב מנועי" שבחוק הפיצויים. בהקשר זה קבע השופט המלומד, כי המחפרון אינו "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית", היינו, המחפרון אינו נכלל בהגדרה הבסיסית של "רכב"; בהמשך נקבע, כי גם אינו נכנס לגדרם של ארבעת מצבי הריבוי שבהגדרה זו, היינו, הוא אינו "רכבת" או "טרקטור" ואף לא "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" או "רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי".

6.         והנה למרות קביעותיו אלה, שלפיהן אין מדובר כלל ועיקר ב"רכב" או "רכב מנועי" כמשמעותם בחוק הפיצויים, נפנה עתה בית משפט קמא לבחון, שמא מהווה האירוע בכל זאת "תאונת דרכים", וזאת מכוחה של החזקה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים", שעניינה "ניצול הכוח המיכני של הרכב". כאבן המסד לדרך הילוכו של בית משפט קמא שמשה סברתו, כי מההלכות שנפסקו ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3)532, 559-560 (להלן - "פרשת עוזר") ורע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת, פ"ד נו(1)721,728-729 (להלן - "פרשת מנופי יהודה") נובע, כי בחזקה המרבה הנ"ל נכללים גם מקרים שאינם נופלים להגדרה הבסיסית, לרבות כאלה שבהם היה מעורב כלי שאינו "רכב מנועי". על יסוד הלך חשיבה זה הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי מאחר שניתן פיזית להוביל באמצעות המחפרון מטענים ואנשים, אם כי כשימוש שאינו שכיח ואינו עיקרי ולמרות שהמחפרון אינו כשיר לכך מבחינה נורמטיבית, ומאחר שבעת התאונה נוצל הכוח המכני של המחפרון לשם הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי, מהווה האירוע "תאונת דרכים" מכוחה של החזקה המרבה דנן, ובלבד שיוכח קיומו של קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין ניצול הכוח המיכני. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי הוכח קשר סיבתי כזה. כמו כן קבע, כי בעת התאונה לא היה למחפרון ביטוח בר תוקף. על יסוד ממצאים ומסקנות אלה התקבלה, אפוא, תביעתו של המשיב נגד המערערת.

טענות הצדדים

7.         טענתה המרכזית של המערערת היא, כי לא ניתן לחייבה בפיצויים ללא "רכב מנועי". לחילופין נטען על ידה, כי לא ניתן לחייבה בפיצויים כאשר זהותו של בעל המחפרון ידועה וקיים למחפרון ביטוח חובה תקף. כמו כן תוקפת המערערת את ממצאו של בית משפט קמא, כי הסיבה לפטירתו של המנוח הנה כף המחפרון שפגעה בראשו.

8.         המשיבה טוענת מנגד, כי המחפרון הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע" ודי בכך כדי להכניסו לגדר "רכב מנועי". לחילופין נטען על ידה, כי בית משפט קמא לא קבע שהמחפרון  אינו "רכב מנועי". בהמשך לכך תמכה בכל יתר ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הראשונה.

דיון ומסקנות